הרדיקיו – עולש תרבותי חורפי

הרדיקיו למעשה הוא סוג של עולש ולעיתים נקרא גם עולש איטלקי הואיל והוא נפוץ ביותר במטבח האיטלקי. הרדיקיו בטעמו מריר אך אם מבשלים או צולים אותו טעמו נהיה עדין יותר. ניתן להשתמש בו חי בסלט מתובל, בתבשיל או לצלות אותו בתנור.

הרדיקיו האדום עמוק של היום הונדס ע"י האגרונום הבלגי פרנצ'סקו ואן דן בור בשנת 1860 (כבר אז המין האנושי "אכל עם העיניים"). הוא עיכב את ייצור הכלורופיל בצמח כאשר גידל אותו בחושך וגרם לו לאבד את הפיגמנטציה הירוקה שלו.

מגוון הרדיקיו נקראים על שם המחוז משם הם הגיעו. בנוסף, חקלאי הרדיקיו אף ביקשו להחיל מעמד גיאוגפי מוגן על שמותיהם של כמה זני רדיקיו (כמו שמפנייה למשל).

לרדיקיו יתרונות בריאותיים רבים. הרדיקיו עוזר לנדודי שינה ושימושי כמטהר דם. בנוסף, מכיל אינטיבין שהוא למעשה חומר הרגעה/ משכך כאבים.

אז מה עושים איתו?

כפי שהזכרנו קודם טעמו של הרדיקיו מריר אך כולנו יודעים כמה איטלקים אוהבים סטייל ויופי, גם באוכל שלהם. השילוב של רושם עם מתכונים פשוטים הפכו את המטבח האיטלקי למטבח האהוב בעולם. האיטקלים נוהגים לצלות את הרדיקיו בגריל עם שמן זית. כמה פשוט ככה טעים. יש כאלה שגם חותכים אותו דק ומערבבים בריזוטו, ניתן להגיש אותו עם פסטה או כבסיס לטפנד.

שורשיו ניתנים לקלייה ולטחינה ולאחר מכן ניתן להוסיף לקפה, כן כן מה ששמעתם.

אם בכל זאת הלכתם על צורתו החיה, למשל בסלט, אנו ממליצים לעדן את טעמו עם רכיב נוסף מתוק בסלט. שוטטנו באינטרנט ומצאנו מתכון מושלם של שף דוד ששון לסלט המשלב רדיקיו.

רוצים לנסות? כנסו כאן לרכישה